2014

גפנים ויין מהווים מרכיב חשוב בחקלאות ובכלכלה העולמית. תעשיית היין, צומחת בשנים האחרונות בעולם כולו, בישראל, ובנגב בפרט. ענבים גדלים באופן יעיל באזורים צחיחים וצחיחים למחצה ואף משפרים איכות הפרי כתוצאה מתנאי גידול יובשניים. שיטת ההשקיה הנפוצה כיום בעולם הגפן היא השקיה גירעונית מווסתת RDI ( Regulated deficit irrigation ) מיושמת בהצלחה בתנאי אקלים יובשניים, מייצרת תנאי עקה ספציפיים המוגדרים לשלבי הגידול ועוזרת למקסום איכות וכמות היבול.

בשנים האחרונות ניכרת עלייה משמעותית בכמות נטיעות גפנים באזור רמת הנגב. תחת תנאי אקלים קיצוניים, גידול ענבי יין איכותיים מסתמך על טכניקות השקיה גרעונית (irrigation deficit), אשר מנוטרות באופן המדויק ביותר ע"י מדידות פיזיולוגיות. עם זאת, מכשור פיזיולוגי עלול גם להיות פולשני וכן לגזול זמן ומשאבים יקרים – לאור השונות הביוטית והא-ביוטית שבכרם. יתר על כן, מכיוון שלזני גפן שונים עשויה להיות התנהגות הידראולית שונה בתכלית תחת טיפולי השקיה זהים, מדידות פיזיולוגיות עשויות להיות אף תהליך מסובך הרבה יותר.

שנים האחרונות ישנו אתגר ההולך וגובר בקרב חקלאים ברמת נגב לייצר ירקות באיכות טובה ויבול גבוה לייצוא אשר יפדו מחיר טוב לחקלאי. השקעות גדולות לעונה והתייקרות בהוצאות לצד תחרות ממדינות אחרות ובעיות שיווק היו מנת חלקם של מגדלי עגבניות הצ'רי בשנים האחרונות. על רקע זה בתחנת הניסיונות ברמת הנגב ישנו חיפוש מתמיד אחר גידולים חדשים אשר ייצרו מגוון מוצרים רחב יותר ויספקו אפשריות נוספות לחקלאי האזור. גידולים אשר יתאימו לתנאי האקלים והמים ברמת הנגב.  הושם דגש על פיתוח של מוצרים חדשים שירחיבו את סל הירקות המשווקים מהאזור, כזה הוא הגוגי' –ברי.

רגילת הגינה (purslane ,oleracea Portulaca, ריג'לה) היא צמח חד-שנתי ממשפחת הרגלתיים הנפוצה ברחבי העולם כירק עלים למאכל בני אדם ובעלי חיים. רכיבי הצמח בעלי ערך תזונתי גבוה מאד ותכולת חלבונים ופחמימות יכולה להגיע עד לרמה גבוהה של 19 ו70- אחוז מהמשקל היבש בהתאמה, בתלות במליחות מי השקיה ומועד הקציר. בנוסף, רגלת הגינה מכילה רמה גבוהה מאד של חומצת שומן, מתוכם ראויה לציון אומגה3- המהווה כ60%- מכלל חומצות השומן בעלים ומגיעה ל200-400- מ"ג ל100- גרם משקל טרי, הרמה הגבוהה ביותר שנמצאה עד כה בצמחים.

ניסוי זה הוא חלק ממספר ניסיונות המתבצעים במו"פ רמת נגב שמטרתם להרחיב את סל המוצרים ליצוא מאזור פיתחת ניצנה. כיום, קישוא צהוב מיוצא לאירופה ביצוא אווירי בין החודשים אוקטובר לפברואר. 

לאור רגישותו של הקישוא לאחסון ממושך בתנאי צינה אין משלוחים ימיים של מוצר זה מישראל. מטרות הניסוי: 1. בחינת זנים שונים של קישוא צהוב בגידול בשתי איכויות מים הקיימות ברמת נגב. 2. בחינת שיטות שונות לשיפור חיי המדף של הקישוא הצהוב על מנת לאפשר משלוח ימי של מוצר זה.

 המין החד שנתי סליקורניה מאד רגיש למחלות נוף, בוטריטיס וכשותית וכן רגיש למחלות קרקע, פיתיום ריזוקטוניה ופוזריום. מטרת המחקר היא לבחון אפשרות להפחתת נזקי בוטריטיס באמצעים אגרוטכניים בלבד או בשילוב עם פונגיצידים.