גפן יין

המחקר ברמת נגב מהווה חוד החנית בהתמודדות תרבות היין בעולם עם נזקי השינוי האקלימי המתממשים לנגד עינינו באזורי יין קלאסיים. זאת, בגלל מיקומה של ישראל, והנגב בפרט, בקצה הדרומי החם והמדברי של רצועת היין בחצי הכדור הצפוני. עודפי קרינה וטמפרטורה גבוהה מהאופטימום מחייבים המצאת פתרונות. הצללה קבועה נבחנה במספר מחקרים ונמצאה בלתי יעילה. ניתוח קונספטואלי של נתונים מטאורולוגיים שעתיים על פני 25 השנים האחרונות הוביל למסקנה, שרק הצללה מושכלת, עם מנגנוני בקרה ושליטה בממשק האור בכרם, תוכל להניב תועלת אמיתית לכרם. עלותו של מתקן כזה אינה באה בחשבון בכרם יין, אלא אם יהיה כרוך בהכנסה משמעותית נוספת.

גפנים ויין מהווים מרכיב חשוב בחקלאות ובכלכלה העולמית. תעשיית היין, צומחת בשנים האחרונות בעולם כולו, בישראל, ובנגב בפרט. ענבים גדלים באופן יעיל באזורים צחיחים וצחיחים למחצה ואף משפרים איכות הפרי כתוצאה מתנאי גידול יובשניים. שיטת ההשקיה הנפוצה כיום בעולם הגפן היא השקיה גירעונית מווסתת RDI ( Regulated deficit irrigation ) מיושמת בהצלחה בתנאי אקלים יובשניים, מייצרת תנאי עקה ספציפיים המוגדרים לשלבי הגידול ועוזרת למקסום איכות וכמות היבול.

בשנים האחרונות ניכרת עלייה משמעותית בכמות נטיעות גפנים באזור רמת הנגב. תחת תנאי אקלים קיצוניים, גידול ענבי יין איכותיים מסתמך על טכניקות השקיה גרעונית (irrigation deficit), אשר מנוטרות באופן המדויק ביותר ע"י מדידות פיזיולוגיות. עם זאת, מכשור פיזיולוגי עלול גם להיות פולשני וכן לגזול זמן ומשאבים יקרים – לאור השונות הביוטית והא-ביוטית שבכרם. יתר על כן, מכיוון שלזני גפן שונים עשויה להיות התנהגות הידראולית שונה בתכלית תחת טיפולי השקיה זהים, מדידות פיזיולוגיות עשויות להיות אף תהליך מסובך הרבה יותר.

לגידול כרם יין באזור רמת נגב עשויים להיות מספר יתרונות. האזור מתאפיינת בשונות טופוגרפית רבה והגובה נע בין 300 (פתחת משאבים, למשל) לכ- 850 מ' (מצפה רמון) מעל פני הים. האקלים מדברי יבש מקטין משמעותית את בעיות הגנת הצומח באזור. כמו כן הלילות הקרירים בעונת הקיץ מאפשרים ייצור יין איכותי . מנת המים הנדרשת להשקיה בכרם יין קטנה משמעותית מזו הנדרשת לגידולי מטע אחרים באזור. מסיבה זו נטעו ב- 15 השנים האחרונות כ – 1000 דונם כרמי ענבים ליין.