ברמת הנגב מגדלים כ-2,500 דונם עגבניות שרי וזהו האזור הגדול ביותר לגידול עגבניות שרי בארץ. מי ההשקיה הם מים מליחים מהולים במים שפירים, במליחות של כ-1.5 dS/m. לכמויות המים, בהם משתמש החקלאי להשקיית החלקות, יש השפעה ניכרת על הצלחת הגידול מבחינת איכות וכמות היבול ומבחינת עלות התשומות. השקיה עודפת יכולה לגרום לירידה באיכות הפרי (היסדקות הפרי ורקבונות), לבזבוז משאבים (מים ודשן) וזיהום הקרקע. לעומת זאת, השקיה בחסר עלולה לגרום להמלחת הקרקע, ולפגוע משמעותית בכמות ואיכות היבול המתקבלת. בשני המקרים נפגעת יעילות תהליך הייצור ורווחיותו.
בכדי לקבוע את ההשקיה המיטבית, בדקנו את הצריכה האמיתית של צמחי עגבניית שרי לאורך השנה. כמו השוואנו השקיות שונות שמבוססות על צריכה אמיתית, מקדם השקיה (יחסית לפנמן) קבוע ןמשתנה לאורך השנה. מצאנו שהיבול הגדול ביותר התקבל כאשר השקנו 140% צריכה (כלומר, השקנו את כל הצריכה של הצמח ועוד 40% שיוצר נקז). השוואנו את הצריכה שקיבלנו לפנמן ובנינו את מקדמי השקיה שמבוססים על פנמן.
