שטחי הגידול של עגבניות צ'רי ברמת נגב משתרעים על למעלה מ3500- דונם בתי צמיחה מחופים רשת או פלסטיק. גידול זה מהווה כ80%- מסך הגידולים במגזר המושבי באזור. אזור רמת נגב מתאפיין בתנאי אקלים ואפשרויות השקיה ייחודיים. לחקלאים באזור שני קווי מים בפתחו של כל משק, האחד של מים מליחים שמקורם באקוויפר המקומי, והשני של מי מתפיל אזורי. מערבוב של שני סוגי המים מתקבלים מים איכותיים לגידול צמחי העגבנייה. בנוסף לכך, תנאי האקלים באזור מתאפיינים בחורף מתון ולילות קיץ קרירים יחסית המאפשרים גידול לאורך כל עונות השנה ושמירה על רצף שיווקי. על אף יתרונות האזור, קיים חסרון לרצף הגידול, המאפשר התבססות מחלות ויראליות ופטרייתיות אשר מסכנות את הענף. כך הוא במקרה של ה-( brown tomato ToBRFV virus fruit rugose) אשר הפך בשנים האחרונות למזיק קשה אשר פוגע ביבולים באופן משמעותי ומביא לקיצור עונת הגידול וירידה ברווחיות (גנץ וחוב' ,2015 Alkowni 2019, Smith 2019). בשנים האחרונות הולך ופוחת ייצוא עגבניות צ'רי מישראל כתוצאה מתחרות קשה, עקב כניסת תוצרת מצפון אפריקה לשווקי אירופה, והמגדלים בישראל משווקים בעיקר לשוק המקומי. הרחבת ערוצי השיווק המקומיים והגדלת הרווחיות של ענף זה תלויה ביכולתם של החקלאים לגדל סל מגוון של מוצרי עגבניות בעלי איכות וטעם מובחרים ולשווקם כמוצרי פרימיום ממותגים הפודים מחיר גבוה. בעקבות דרישת השוק המקומי חקלאים רבים ברמת נגב עברו מגידול זן עגבניות צ'רי אשכולות עגולות, כאשר הזן המוביל באיזור היה שירן (1335), לגידול זני עגבניות צ'רי איכותיים, אשר מוכרים כזני נישה. במסגרת מחקר זה נבחן מגוון של זני עגבניית צ'רי איכותיים בשתילה סתווית על רקע הוירוס ToBRFV ויבדקו מרכיבי היבול, איכות המוצר ומרכיבי הטעם של הזנים השונים
