לאחר יותר מ- 25 שנות ניסיון ומחקר בגידול זית לשמן ברמת נגב, ניתן ורצוי לסכם ולהסיק מסקנות בפרספקטיבה רב-שנתית. הדו"ח השנתי נחלק לשניים: א. תיאור הניסויים ותוצאותיהם (יבולים) ב- 12 השנים האחרונות, תוך התמקדות בשנתיים-שלוש האחרונות; ב. ניתוח אגרו-מטאורולוגי ראשוני, בניסיון לקשור אירועי מזג אוויר לדפוסי יבולי הזית ברמת נגב. בשנים 2012-2023, הזנים קורונייקי, ארבקינה, סורי וברנע הניבו יבול ממוצע שנתי גבוה מהרף המינימאלי של 200 ק"ג שמן\ד'. הזן פיקואל רגיש יותר להשקיה במים מליחים ועבר את הסף הזה רק תחת השקיה במים שפירים. בעשור האחרון, חודש נובמבר היה בדרך כלל חם מהממוצע הרב-שנתי לחודש זה ברמת נגב, תופעה שמקצרת את פרק הזמן האפקטיבי להתמיינות מוצלחת לפריחה. בנוסף, ערכי טמפרטורת המקסימום היומית וה- VPD המקסימאלי היומי בעת הפריחה והחנטה היו גבוהים מהממוצע בעשור האחרון, מה שמגביר את הסיכון לאובדן היבול. חורף 2020-21 היה חם במיוחד וכנראה פגע קשות בהתמיינות לפריחה. באביב 2021, אירוע שרב קיצוני וממושך בעת הפריחה חיסל סופית את היבול באותה שנה ובכך, כונן מחזור סירוגיות חדש וקיצוני. בהתאם, היבול ב- 2022 היה גבוה וב- 2023 – שוב נמוך מאוד. צירוף תנאי מזג אוויר דומה נרשם ב- 2013 וגרר אפקט דומה, אך זה התפוגג במהלך השנים. הזנים פיקואל וסורי התחמקו ממחזור הסירוגיות ובכך מצביעים על החשיבות בגיוון הזנים בכרם. התאוששות מחירי שמן הזית בעולם ובישראל מהווים הזדמנות להתחדשות הענף בארץ ובנגב ולחיזוק המאמץ המחקרי לנוכח האתגרים האקלימיים והכלכליים.
