ענף העגבניות ברמת נגב הינו הגידול המרכזי ומהווה כ– 80% מסך הגידולים הגדלים במגזר המושבי המיועדים ליצוא. בשנים האחרונות הולך ופוחת ייצוא עגבניות הצ'רי מישראל כתוצאה מתחרות קשה, עקב כניסה של תוצרת מאפריקה והמגדלים מתבססים למעשה על השוק המקומי ושואפים לגדל ולשווק לכל אורך השנה. ישנה מגמה לגדל מגוון מוצרי עגבניות בעלי איכות וטעם טובים על מנת לפתוח ערוצי שיווק נוספים, מבין המוצרים יש גם גידול של עגבניות אשכול. ברמת נגב נתוני פתיחה ייחודיים, הן מבחינת איכויות המים הזמינות לחקלאים (רמות מליחות בהתאם לצורך) והן מבחינת האקלים, המאופיין בקרינה גבוהה גם בחורף, לילות קרירים בקיץ, עונת גידול ארוכה יחסית. יחד עם יתרונות האזור, קיים חסרון משמעותי והוא רצף גידול כל השנה, המאפשר למחלות להתבסס באזור ולסכן את הענף. כך הוא במקרה של הווירוס ToBRFV אשר הפך לאחרונה למזיק קשה אשר פוגע ביבולים באופן משמעותי. הווירוס מביא לקיצור משמעותי של עונת הגידול וגורם לחקלאי האזור לעבור לשתי שתילות בשנה ולכן גם לצמצם את השימוש בשתילים מורכבים, מה שמביא להתפרצויות של מחלות קרקע מחדש. עד כה לא קיימים כנות או זנים עמידים לווירוס זה. התנאים הללו גם מבאים יותר חקלאים לשימוש בתוספי קרקע, דשנים וביוסטמולנטים שונים אשר עשויים לשפר צימוח, עמידות למחלות ולתנאי עקה. בשנים האחרונות יש מגוון מוצרים חדשים של חברות שונות אשר זמינים ונמצאים בשימוש אצל החקלאים. אין מספיק ידע וניסיון כיצד ועד כמה משפעים תוספים אילו בתנאים של חקלאות אינטנסיבית ברמת נגב.
מטרת המחקר: בעבודה זו אנו רוצים לבחון את השפעת משפרי הקרקע EM אדמה ומשפרי הצימוח 5,EM EM איתנים על גידול עגבנית אשכול מורכבת בחממה בתקופת החורף.
